קבעת עיתים?

נאמר בגמרא (שבת לא.) כי כשמכניסים אדם לדין לאחר פטירתו שואלים אותו: “קבעת עיתים לתורה”. ונאמר עוד, כי זהו הדבר הראשון עליו מענישים בבית דין של מעלה (קידושין מ:).

והלשון “קבעת” מורָה ובאה כי ללמוד בכל יום כאשר יזדמן לו פנאי – אין זה מה שה’ דורש ממך, ואינך מקיים בזאת את רצון השם יתברך.

משום שזהו פתח חטאת גדול ליצר הרע, להביא לו כל מיני טרדות, באופן שלא תבוא לידו הזדמנות ללמוד תורה. לכן צריכים זמן קבוע ביתד בל תִמוט, בו יעסוק בתורה – חוק ולא יעבור!

שיעור יומי קבוע

והגדר הגדול לכך שיהא הלימוד קבוע, הוא ללכת לשיעור תורה הנמסר מפי תלמיד חכם מדֵי יום ביומו, כי לשיעור כזה יש קביעות, וצריכים רק ללכת ולשמוע.

כי אם ירצה ללמוד לעצמו בביתו, הרבה שיטות יש ליצר הרע לבטלו מלימודו, חוץ מכך שבלאו הכי יש לכתחילה ללמוד מפי רב ולא מפי ספר, ובמיוחד על בעלי בתים להקפיד בכך (ר’ עירובין יג: וב”ספר המידות”, לימוד לה).

לגזול זמן

וכתבו בספרים (ר’ לקו”מ ח”א סי’ רפד, שע”ת סי’ קנו אות ב) כי קביעת עתים לתורה היא מלשון “וקבע את קובעיהם נפש” (משלי כב) – לשון גזילה.

ולהורות כי אף מי שהוא טרוד מאוד בעסקיו, יש לו לגזול ממש מזמנו עתים ללמוד תורה, כלומר שיכריח עצמו בכל הכוחות והתחבולות שרק ימצא – לפַנות מזמנו בעבור לימוד התורה.

קביעות בכל סדר עבודת ה’

ולא רק בתלמוד תורה צריכים קביעות, אלא בכל סדר עבודת השם יתברך כאשר מובא בספרים (ר’ “שיח שרפי קודש” ח”ד סי’ יא).

כגון שיקום ממטתו בשעה מסוימת כל יום, וכן עת לכתו לשכב לישון תהא שעה קבועה ומסודרת, עת ללמוד, עת להתפלל, עת להתבודד, עת לקיים מצות גמילות חסדים וכו’. לַכֹּל זמן, ועת לכל חפץ, ולא ישנה הנהגתו בכל פעם.

וזו לשון הגר”ח מוולוז’ין בספרו “רוח חיים” (אבות ב, א): “העיקר – בבֹא האדם להתקרב לה’… יראה כי כל מעשיו לה’ יהיו קבועים, לא יעברו… וכן בכל הדברים מועילה הקביעות, והיא עיקר העבודה”. ע”כ. הרי לפנינו דברים ברורים, אשר זהו העיקר בעבודת השם יתברך – שסדר יומו יהיה קבוע ולא ימוט לעולם!

והטעם הוא כנ”ל, כי על כל דבר שאינו קבוע – שולט היצר הרע בקלות, מה שאין כן כאשר הוא קבוע, נזקק הוא היצר לתחבולות מחוכמות יותר כדי לבטל האדם מקביעותו זו, מה שמקשה עליו לעשות את אשר זמם.

לעבוד את ה’ בכל עִתות הפנאי

ויתן אל לבו שאף כי יש קביעות זמן לתורה ולמצוות מסוימות, כל אשר ימצא בכוחו לעשות – יעשה, ובכל זמן פנוי שיש לו – ינצל את זמנו, וכגון שיקח עמו לכל מקום ספר כיס ויהגה בתורה, תהלים, תפילות וכד’, או שיקיים מצוות מסוימות – אף במחשבה (ר’ “ביאור הלכה” סי’ א ד”ה הוא כלל גדול).

והעיקר הגדול הוא שלא יהא בטל אף פעם, כי עיקר עסקנו בעולם הזה צריך להיות מאגר לעולם הבא.

להשמר מאִבוד הזמן

לכן צריכים להשמר מאוד מאיבוד הזמן, כי יצר הרע משגה עיוור בדרך בצורה מחוכמת מאוד, וכל זמן פנוי שיוכל לנצל לתורה – ימציא לו דבר שבקלות ניתן לעשותו לאחר מכן, בזמן שממילא יהא פנוי מלימודו ועסוק בדברי חולין, וצריכים זהירות גדולה בזה, לנצל כל זמן פנוי מלבד הקביעות הנ”ל.

והשם יתברך יעזרנו על דבר כבוד שמו, שבמשך כל ימי חיינו נעבוד אותו יתברך תוך כדי סדר וקביעות. אמן.