לוקחים תורה ולומדים תורה

האתר להפצת תורה יהדות והתחזקות

Page 2 of 2

להתחבר לצדיק

להתחבר לצדיק

 

נאמר בגמרא (ברכות ו:) על הפסוק “את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם” – כי כל מטרת האדם בעולם היא להיות בצוותא עם אדם ירא שמים וצדיק. כלומר להיות לו לעזר וסיוע, משום שעל ידי כך יוכל ללמוד מדרכיו וללכת בארחותיו – ארחות ישרים, ולשוב בלב שלם להשם יתברך.

 

לכן מה מאוד צריכים להשתדל להיות מקורבים לְצדיק שידריכנו בעבודת השם יתברך ויברכנו בכל מעשי ידינו, משום שהוא כצינור של השם יתברך שדרכו עוברות הברכות, וכמו שאמרה הבת קול (ברכות יז:) “כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני” (הוא ר’ חנינא בן דוסא).

 

שביל הברכה

 

וכתבו המפרשים: “בשביל” חנינא בני – בצינור והשביל שלו, שדרכו עובר הכל, ולכן נאמר “וצדיק יסוד עולם” (משלי י), שכיון שדרכו עובר הכל, הרי שהוא יסודו של עולם. וכן בכל דור ודור יש את הצדיק יסוד עולם.

 

ואמנם, לא כל צדיק עומד במדרגה זו, ואף לא במדרגת ה-ל”ו צדיקים שבדור (סוכה מה:), אך ודאי שכל צדיק אמִתי, מסוגל יותר משאר אנשים – להעביר דרכו הברכה.

 

לכן ישתדל כל אדם להתחבר לצדיק או ירא שמים אמיתי, המרבה בעסק התורה, כי אם אין תורה אין יראה, ודלא דא ביה, מה ביה (מי שאין בו תורה, מה יש בו?! – נדרים מא.) וגם ימצא רב – פוסק הלכה, להתחבר אליו לשאלו דבר הלכה בכל עת הצורך.

טוב לצדיק טוב לשכנו

 

וטוב יותר אם מקום מגוריו של האדם יהיה קרוב אל מקום מגוריו של הצדיק, כדי שירבה להגיע אליו להתברך מפיו, ולשמוע עצת חכם בכל ענייני חייו, וכמו שאמרו חז”ל (ברכות ח.) לעולם ידור אדם במקום רבו, כאשר הוא ממושמע לדבריו.

 

הזהרו מן הצבועים

 

רק ישמר לנפשו מן הצבועים, המכנים עצמם “בבא” פלוני, “בבא” אלמוני, וכל כיוצא בזה, ועיקר המבחן הוא באם יש בו תורה ויראת שמים, ואינו מבקש תשלום או תמורה כל שהיא עבור עצתו וברכתו או קמעיו ומתנותיו, לא הוא ולא אחד ממשמשיו.

 

וכן נאמר בגמרא (סוטה כב:) כי חז”ל הקדושים קילסו את דברי ינאי המלך לאשתו, שאמר: הזהרי מן הצבועים המדמים עצמם לפרושים, שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס.

וסימן היכר נוסף לצדיק אמתי, כאשר מקרב הוא את האדם להשם יתברך, עד שהאדם באמת מתדבק בו יתברך, הולך בדרכיו, ויודע שכל הישועות הן ממנו יתברך, ואשר על כן מרבה בתפילה, ותמיד שגורה תפלתו בפיו מגודל האמונה אשר בקרבו.

 

אך “צדיק” אשר תולה הישועות בעצמו, ואינו מדריך את הפונים אליו להרבות בתפילות, אין זה צדיק אמתי. ופרשו בזה בדרך צחות את המשנה (ברכות פ”ה מ”ה) אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא “מקובל”, ואם לאו יודע אני שהוא מטורף…

 

התקרבות להשם יתברך

 

והעיקר הוא, כי על ידי ההתקרבות לצדיק – יתקרב לצדיק העליון, הוא רִבונו של עולם, שנאמר “צדיק וישר הוא” (דברים לב). ויעבוד אותו יתברך באמת ובתמים, בתורה, מצוות ומעשים טובים.

 

צדיק בעצמו

 

וגם צריך כל אחד להשתדל, שיהא הוא בעצמו צדיק, דהיינו שיקיים כראוי כל מה שכתוב בספרי ההלכות וההליכות, בחובות הלבבות ובחובות האברים. והשם יתברך יהא בעזרו תמיד להצליח בכל אשר יפנה, כי “ה’ אוהב צדיקים” (תהילים קמו).

צרוּת עין

צרוּת עין

אלא שיש הנמנעים מלפתוח ידם מחמת צרות עין במקבל, ומחשבות אוון בלבם: “אני עבדתי על הכסף והוא רוצה בקלות להרויח, מוטב שילך לעבוד גם הוא” וכד’, או שסוברים כי יחסר להם כשיתנו, ונוגע להם הדבר עד הנפש, והדם הוא הנפש, היינו מה שאדם דואג על דמיו.

 

וגם זה הבל, כי הכל שייך להשם יתברך, ואין אתה נותן משלך כלום, הוא שאמרו חז”ל (אבות ג) תן לו משלו, שאתה ושלך – שלו (והנותן לעני כנותן להשם יתברך כביכול, ר’ זוהר בראשית ד”י ע”ב וע’ תנחומא סו”פ ראה). וכן אמר שלמה בחכמתו “נותן לרש – אין מחסור, ומעלים עיניו – רב מארות” (משלי כח).

 

וגם מי שלא הגיע לדרגת אמונה זו, יש לו לדעת כי כל מה שנותן – חוזר בריבית, כמאמר החכם: הצדקה היא הלואה בריבית להשם יתברך, שנאמר (משלי יט) “מלוה ה’ חונן דל וגמולו ישלם לו” (“ספר חרדים” פרק סו אות מט). ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם בריבית מה שהלוית לו יתברך על ידי צדקה שעשית.

 

ואין הוצאה זו בכלל קצבתו שמראש השנה (“שיטה מקובצת” ביצה טז.), ולא יחסר לו כלום על ידי כך.

 

אדרבה, בדברים של מצוה – הנותן ומוסיף, מן השמים מוסיפין לו יותר, גם בכדי שיעשה עוד צדקות, וגם בשביל עצמו, שנאמר “רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד” (משלי כא), ועל ידי שיחשוב כל זאת, עניין הצדקה יקל בעת משקל.

 

נזקים ותקלות

 

ומי שאינו נותן ויש לו לתת, יֹאבַד הממון ההוא בעניין רע, ולא יהנה ממנו, אלא יצא בנזקים ותקלות במוקדם או במאוחר, בדיוק בשווי הממון שהיה צריך לתת לצדקה.

 

וכאשר אמרו רבנן, ר’ חיים מוולוז’ין ור’ איסר זלמן מלצר בעקבות מעשה שאירע עמהם עצמם, ר’ חיים מוולוז’ין ודלי המים, ור’ איסר זלמן מלצר והחלב שנשפך (“שאל אביך ויגדך” ח”א עמ’ נד. ואסמכתא לדבריהם בויק”ר פל”ד סי’ יב, וע’ ב”ר פ”א סי’ יד, במדב”ר פ”ט סי’ יג).

 

וכן נאמר ב”ספר המידות” (גנבה וגזלה ג): מי שאינו מהנה אחרים מממונו, על ידי זה גזלנים באים עליו. ע”כ.

 

צדקה לעמלי תורה

 

ועיקר מצות נתינת הצדקה, והמעלה היותר עליונה שבה, היא הנתינה לעמלי תורה, עבור הלומדים בתלמודי תורה, ישיבות, כוללים, וכן כל מוסד ללימוד תורה. המסייע ונותן כפי יכלתו לצורך עניין זה – מעלתו שגבה מאוד, אשרי חלקו (וע’ “מורה באצבע” סי’ א אות טו, שו”ת “יחוה דעת” ח”א סי’ פו).

מתן בסתר

 

והמעלה הגבוהה באופן קיום מצוה זו היא – מתן בסתר, דהיינו שלא ידע המקבל מי הוא הנותן, ואם אפשר שגם לא ידע הנותן מי הוא המקבל – טוב יותר, וכגון לתת לקופה של צדקה המתחלקת לעניים על ידי גבאים יראי שמים נאמנים (כתובות סז: ורמב”ם פ”י ממתנות עניים).

 

ושכרו רב ועצום, שכן אם נאמר בצדקה רגילה “רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד”, שמאריך ימים, מוסיף על עֹשרו, וקונה לעצמו שם טוב בין הבריות של העולם הזה ושל העולם העליון.

 

קל וחומר מתן בסתר, שיש בו כל הנ”ל ואף דוחה גזרות קשות מאוד, כנאמר “מתן בסתר יכפה אף” (משלי שם), ועוד מעלות רבות לו (מהן ראה ב”ספר המידות” ערך צדקה).

 

השם יתברך יעזרנו להיות מעושי צדקה בכל עת, ויקיים בנו מקרא שכתוב (ישעיה א) “ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה”, במהרה בימינו אמן.

Newer posts »