קנאה טובה

 

הנה קיימת קנאה טובה והיא קנאת סופרים, שעליה אמרו חז”ל (ב”ב כא.) כי סופה להרבות חכמה, והיינו לקנא בעובדי השם יתברך, צדיקים, חסידים ותלמידי חכמים, ולרצות לעשות כמעשיהם.

 

והנה קנאה זו תביא לחכמה וגם ליראת שמים (הקודמת בהכרח לחכמה, כי “ראשית חכמה – יראת ה'”), כי כשרואה מעשיהם של צדיקים, מתפעל לבו ומתעוררת נשמתו לעשות כמותם (ור’ “לקוטי מוהר”ן” ח”א סי’ רמח, “שיחות הר”ן” סי’ קלח, “מסילת ישרים” פכ”א).

 

להשיג קנאת סופרים

 

ולהשגת קנאה זו, יש לעשות השתדלות וכגון שיקרא ספורי מעשיות מצדיקים ראשונים ואחרונים, ויתבונן היטב בצדיקים בשעת לימודם, תפלתם וסדר הנהגתם עם הבריות וכד’.

 

ועל ידי כך, יתעורר לבו לעשות כמותם כמדת יכלתו, בזמן שלא יעשה זאת לשם סקרנות בלבד ורצונו להשאר במדרגתו, אלא על מנת להדמות להם כפי יכלתו.

קנאה רעה

 

ויש קנאה רעה מאוד והיא “צרוּת עין”, שלא נֹח לו שחברו גדול וחשוב ממנו בדבר מסוים, כי הוא רוצה להיות מעל כולם, ולפחות מעליו, ולכן מקנא בו, ובא על ידי כך לסיפור בגנותו, ודברי גבהות כנגדו, להראות שההפך הוא הנכון, שהוא גדול מחברו.

כיצד מתרחקים מקנאה

 

ומדה זו, צריכים להסיר על ידי החדרת מעט ענוה, שאינו חייב ואינו צריך להיות מעל כולם, ואדרבה, העליונים בעולם הזה יהיו תחתונים בעולם הבא (ר’ בבא בתרא י: וכפי העניין), והמנצח כאן – מנוצח שם (ר’ “ספר חסידים” סי’ קסג), ושם – הוא לָנֵצח, וכאן – כיום אתמול כי יעבור.

 

עוד נאמר ב”ספר חסידים” (סי’ תקנא) כי באופן כללי מוטב לאדם שיהא נדחה מפני חברו ואל ידָחה חברו מפניו.

 

ואינו שווה ואינו כדאי להכנס למחשבות רעות כאלה, שגורם לעצמו להיות תועבה בעיני השם יתברך, כמו שנאמר (משלי טו) “תועבת ה’ מחשבות רע” ונאמר (משלי ו) “שש הנה שנא ה’ ושבע תועבת נפשו… ולב חורש מחשבות אוון”.

 

מה יתן לך

 

וגם יחשוב כי הרי הכל משמים, מה שנגזר – זה מה שיהיה (ר’ יומא לח: נידה טז: “ספר חסידים” סי’ תקל).

ועוד, כי הרי בכל יהודי יש נקודה מסוימת שאין בחברו (ר’ “לקוטי מוהר”ן” ח”א סי’ לד אות ד), ואם כן, הוא טוב ממני בעניין זה, ואני ממנו בעניין אחר, ולמה לקנא בו (ר’ ב”שיחות מוהרא”ש” ח”א ע’ נקודה).

 

אדרבה, הוא ילמדני משלו, ואני אלמדנו משלי, ויחד נשתלם בעבודת השם יתברך, מיני ומיניה יתקלס עילאה (כעין מ”ש בסוטה מ.).

 

ועוד יחשוב על התכלית, כי מה יתן ומה יוסיף לי לקנא בחברי, הרי שנינו יודעים לאן פנינו מועדות… והלא העיקר הוא להתמיד בתורה, תפילה ומעשים טובים מה שיותר בזה העולם, בכדי שלא נעלה בבושה לעולם העליון, ולמען ייטב לנו באחריתנו, כי זה כל האדם.

 

ובאמת, כל השאר הבל הבלים, לא שווה להשקיע, כל שכן בכבוד המדומה בעולם הזה, שאף מנכּה לאדם משכר עולם הבא (ר’ “ספר חסידים” סי’ פד ואדר”נ פכ”ח סי’ ה), בוַדאי שאין כדאי להשקיע בו, ואם כן – לקנאה מה זו עושה.

 

חץ בקש”ת

 

ואדרבה, צריכים לירות חץ בקשת, לא על ידי קשת, אלא  בקשת עצמה לירות ולשבר אותה, את הקש”ת, ראשי תיבות: קנאה, שנאה, תחרות, וכמו שנאמר (תהלים עו) “שמה שיבַּר רשפי קשת”, “רשפי” אלו המזיקין (ר’ ברכות ה.) והן המידות הרעות של קש”ת הנ”ל, שהן מזיקות מאוד.

ומידות הרשעים הן, כמו שנאמר (תהלים יא) “רשעים ידרכון קשת”. שזו דרכם – בקש”ת. השם יתברך יזכנו לעבדו באמת ובתמים ובלב נקי ובר. אמן.