מעלת מזכי הרבים

נאמר בספר ירמיהו (פרק טו) “אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה”, ודרשו חז”ל (בבא מציעא פה.) כי מדובר במי שמלמד את בן עם הארץ תורה, ששכרו הוא – “כפי תהיה”.

שכביכול נחשב פיו כפיו של השם יתברך, וברכתו היא כביכול כברכת השם יתברך בעצמו, ולכן יכול אף לבטל גזירות רעות. וכן מובא ב”ספר המידות” (ברכה ג): “המחזיר בני אדם בתשובה, הברכות מסורות בידו”.

והנה מעלה גדולה מאוד היא להשיב יהודים לצור מחצבתם, והיא סגולה לכפרת עוונותיו של המשיב (ע’ חיי מוהר”ן סי’ תמז). והעושה כן שכרו רב ועצום, בל יתואר ובל ישוער, כמו שנאמר “ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד” (דניאל יב. ופשר ההשוואה לכוכבים ר’ בספרי פרשת עקב עה”פ כימי השמים).

אין זכות כמזכה הרבים

ובספר “חובות הלבבות” (שער אהבת ה’ פרק ו) כתב חיזוק הפלא ופלא בעניין זה, וזו לשונו:

וראוי לך אחי לדעת, כי זכויות המאמין, אפילו אם יהיה מגיע אל התכלית הרחוקה בתיקון נפשו לאלוקים יתברך, ואילו היה קרוב לנביאים במידותיהם הטובות ומנהגיהם המשובחים והשתדלותם בעבודת הבורא ואהבתם הזכה בו…

אינם כזכויות מי שמורה בני אדם אל הדרך הטובה, ומיישר הרשעים אל עבודת הבורא, שזכויותיו נכפלות בעבור זכויותיהם, בכל הימים ובכל הזמנים. ונתן משל על כך. ע”ש. וכך אמנם אומר הפתגם בקצרה: “אין זכות כמזכה הרבים” (בשם הרוקח).

דורנו במצב חירום

וראוי אם כן לכל יהודי, לראות מה הוא יכול לעשות עבור מטרה נעלה זו, כי דבר זה נצרך הוא מאוד בדורנו, אשר בו מתקיים הפסוק (עמוס ח) “והשלחתי רעב בארץ… לשמוע דבר ה'”, וזמן זה הוא עת רצון ומסוגל מאוד.

וכמו שאמרו חז”ל (ברכות סג.) אם ראית דור שהתורה חביבה עליו – פזר דברי תורה. ובקלות ניתן לקרב רחוקים, בעזרת השם יתברך, אם רק ירצה באמת. לכן צריכים להשתדל בזה עד כמה שרק אפשר, כל אחד ויכלתו, מי את הקרוב רחוק, קרובי משפחתו הרחוקים מה’, ומי את שאר אחינו בית ישראל.

דרכי נועם

וישתדל הדובר להראות נועם בדבריו, לא “מקל חובלים” (ר’ סנהדרין כד.), אלא דרכי נועם ונתיבות שלום, ואיך שהכל קל ופשוט, ומה עוד יש לעשות בזה העולם החולף, וירבה בדבורי תכלית, מה יצא לנו מכל ענייני העולם הזה, אם לא תורה, מצוות ומעשים טובים.

והביטו אל אבותינו הקדושים ואמותינו הקדושות, “אל צור חוצבתם” וכו’, איך שמסרו נפשם על קדושת יהדותם, ולמה נלך בדרכי הגוים.

הבה נשובה ונחדש ימינו כקדם – ימי עם ישראל, אשר בכל הדורות עברו עליו צרות ויסורים, גזירות ושמדות, ובכל זאת החזיק מעמד ולא התייאש אף פעם, אלא המשיך בכל עוז להחזיק בדגל התורה והמצוות.

אשרי העם שככה לו, שעתידים לנחול עולם הבא, שלא כשאר גויי הארץ ומשפחות האדמה וכו’. וכן על זו הדרך דברים המתקבלים על הלב.

המציל נפש אחת מישראל

ואשרי הזוכה אף בנפש אחת מישראל, לקרבהּ אל אבינו שבשמים שכאילו קיים עולם מלא (בבא בתרא יא.), וזה הרי נאמר על המצילהּ בגשמיות, קל וחומר למצילהּ ברוחניות (שהרי גדול המחטיאו מן ההורגו. במדב”ר פכ”א סי’ ד).

ואין שיעור לשכרו, וראוי לטרוח בזה הרבה, כולי האי ואולי יזכה לקרב נפש אחת לחיק היהדות הצרופה ולהצילהּ מצפרני היצר הרע וכוחות הטומאה, “ולוקח נפשות – חכם” (משלי יא).

להשמר מהרוצה לקנטר

ואם יראה אדם אשר הכרת פניו ודבוריו ענתה בו שאינו רוצה באמת להתחזק, אלא לקנטר ולהתיהר, וכל רוחו יוציא כסיל, לא ידבר עמו, ועל זה נאמר “באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מיליך” (משלי כג. וע’ בגמרא שבת ל: ו”ספר חסידים” סי’ רצד).

וישתדל בחכמה להפסיק את השיחה עמו, כי לא רק שלא יתחזק זה הכסיל, אלא שגם עלול להחליש אחרים בדבוריו הרעים (ר’ ב”שומר אמונים” מאמר האמונה פ”ב), לכן יש להרחיקו ולהרחיק אחרים מלשמעו (ור’ ב”ספר חסידים” סי’ תתקפח).

סבר פנים יפות

ולמען האמת, ניתן לפעמים לקרב להשם יתברך גם בלא לדבר אף מילה עם אף אדם, אלא פשוט להתנהג ביראת שמים, בדרך ארץ ובנימוס עם כל הבריות, מקדים שלום לכל אדם (ברכות יז.) ומסביר פנים יפות לכולם (אבות א).

אדם זה מקדש את השם ומאהיבו על הבריות, ובכך מקרבם אליו יתברך (רמב”ם ספ”ה מיסוה”ת) ונקרא בזה מזכה הרבים (ע’ “ספר חסידים” סי’ שסג).

והחיוך במיוחד, החיוך כיום מאוד מסייע בקירוב הרחוקים, ובדין הוא, ומה אם לגימה – אמרו חז”ל כי מקרבת היא את הרחוקים (סנהדרין קג:), קל וחומר שהחיוך והלבנת השיניים לחברו – יקרבו הרחוקים, שהרי טוב המלבין שיניים לחברו יותר ממשקהו חלב (כתובות קיא:).

להדגיש נקודות טובות

והנה, יסוד נוסף חשוב לא פחות בקירוב רחוקים – הוא העידוד. זאת אומרת להדגיש בפניהם את יתרונותיהם, ולא לדבר כלל מחסרונותיהם, אלא באופן כללי ולעיתים רחוקות, ואף גם זאת בשפה עדינה עד כמה שרק ניתן (וע’ בלקו”מ ח”א סי’ רפב, ח”ב סי’ ח).

וכן יקדים דברי שבח למוכח, כדרך שרמזו בפסוק “הוכח לחכם ויאהבך” (משלי ט), כאשר תקדים לומר לו כי חכם הוא, יקבל ממך התוכחה, ולא עוד אלא שיאהבך, ו”אל תוכח לץ פן ישנאך”, כאשר תאמר לו כי לץ הוא וכן שאר כינויי גנאי, לא יקבל תוכחתך, ולא עוד אלא שישנאך.

ומה שאמרו חז”ל (כתובות קה:) כי לא טוב עושה תלמיד חכם שאינו מוכיח את הציבור, במה דברים אמורים, בשאינו מוכיחם כלל, אך אם מוכיחם כראוי ובעדינות כנ”ל – זוהי דרך ישרה, אך לא הרבה ולא בתקיפות, בכדי שלא יסורו מעליו אל שדות זרים ודרכים עקלקלות, ולא יבנו במה לעצמם חלילה (ע’ חגיגה כב.).

והשם יתברך יזכנו להתקרב אליו יתברך, ולקרב גם אחרים יחד עמנו, ולהיות ממצדיקי הרבים למען שמו באהבה. אמן.