גדול השלום

נאמר בגמרא (חולין קמא.) כי גדולה היא מאוד חשיבות השלום בין איש לאשתו, עד שאף שֵׁם שמים נמחה בשביל כך. כלומר, חשיבותו של השלום בעיני השם יתברך כל כך גדולה, עד כדי כך שבכדי להביא ל”שלום בית” בין איש לאשתו, נגרמת מחיקת שם שמים תוך כדי תהליך בדיקת הסוטה, כאשר מובא בפרשת נשֹׂא.

הטעם לחשיבות שלום בית

והטעם לכך שכל כך חמור וחשוב בעיני השם יתברך “שלום בית”, הוא מפני שאיש ואשתו חייבים להיות תמיד ביחד ולעשות הכל בשותפות, בניין בית, הקמת משפחה וחינוך ילדים, ובלעדי השלום ושיתוף הפעולה ביניהם, דבר לא יעמוד על מכונו, לא הקמת בית, לא חינוך ילדים, ואך הרס וחורבן יהיו מנת חלקם.

ואין זה רצון השם יתברך כלל, כי את הארץ ומלואה לא תוהו בְּראהּ אלא לשבת יְצרהּ, שיתקיים ישוב העולם כראוי, אשר דבר זה חייב להתבצע על ידי איש ואשתו גם יחד, ובאין שלום – אין כלום.

הפתרון – שותף שלישי

ולמעשה, בכדי שישכון השלום בביתם, יש להם לצרף עמהם את ה”שותף השלישי” בבניין ביתם, הלא הוא השם יתברך, שהרי שלושה שותפים באדם, האב והאם נותנים את הגוף, והשם יתברך את הנשמה (ר’ קדושין ל:), ואם שותפים – לכל הענינים שותפים.

וזאת אומרת כי עליהם לנהוג בדרכיו יתברך וללמוד ממדותיו, דהיינו: רחום, סלחן, אוהב ורודף שלום, ענוְתן וכו’ (ר’ שבת קלג:), ועל ידי מידות אלה וכיוצא בהן, בודאי ישכון השלום בביתם (ור’ ב”לקוטי עצות” גאוה וענוה אות יד).

אל תהיה צודק, תהיה חכם!

כי עיקר הדבר המונע “שלום בית” הוא זה שכל אחד חושב בכיוון מסוים, וחושב כי רק הוא צודק והשני טועה. ואם רק יחזיקו במדת הענוה, לא יתנצחו זה עם זה, יוותרו בכל הזדמנות – כשאין זה נוגד להלכה, ויסלחו אחד לשני על הכל, וידעו כי בעבור השלום יש לוותר לפעמים על הצדק.

על ידי כך לא בלבד שתסתלק המחלוקת, אלא גם אהבה ואחוה, שלום ורעות ישכנו בביתם, ויזכו להקים בית לתפארת בישראל.

ונמצא אם כן, כי חיי הנישואין הם כמו הנהיגה בכביש, אל תהיה צודק, תהיה חכם. גם אם נראה לך ואף בטוח אתה כי הצדק עמך, אם תעמוד על כך, ותתנגד לצד שאינו חושב כמוך, עלול אתה לגרום לתאונת דרכים ולהֶרס שלום ביתך. אך אם תהיה חכם, תתנהג בענווה ותוותר, רק כך תוכל להמשיך בנסיעתך בכבישי העולם הזה בהצלחה ובבטחה.

ולכאורה זהו שרמז שלמה בחכמתו (משלי כד): “בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן”, ביתו של האדם לא יכון כראוי אלא אם כן יהיה חכם לדעת לוותר ולחפש את השלום, אף אם לדעתו אין כאן צדק. וכך מובא בשם החוזה מלובלין זי”ע: טוב שלום מרומה ממחלוקת של אמת…

אתה אשם!

והנה רעה חולה היא כאשר כל אחד מבני הזוג מאשים את השני, וסובר כי הכל התחיל רק ממנו, ובעקבות כך אש המחלוקת בוערת יותר ויותר, ומתלקחת עד לב השמים.

האשה כחומר ביד היוצר

והנה חכמינו הקדושים ממשילים את האיש לשמש ואת האשה ללבנה, וכשם שהלבנה איננה בעלת אור עצמי, אלא מקבלת אורהּ מן השמש, כן האשה לאחר נישואיה – אין לה תכונות עצמיות, אלא מה שתקבל מבעלה, והוא המשפיע לאשתו את הנמצא בתוכו.

ויש לומר בס”ד כי לפיכך אמרו חז”ל שהנושא אישה לשם שמים, ההגונה לו, כאילו ילַדהּ (סוטה יב.), שלכאורה מה רצו לומר בזה, אלא שכיוון שהיא הגונה, הוא יוכל לחנך אותה מחדש כאילו היא יַלדתו, וכל מה שלמדה בעבר נמחק אצלה, ומעת חתונתה ניתן לחנכה מחדש, ואם כן הכל מעתה תלוי בבעלה.

ובכן, אם הוא צדיק באמת – כן תהיה גם היא, ואם רשע – כן תהיה גם היא. ורק יחידי הדורות, צדיקים אמיתיים, כרב ור’ חייא (ביבמות סג.) ור’ יוסי הגלילי (בב”ר פי”ז סי’ ג) וכו’ – קבלו אשה רעה שאין אפשרות לשנותה, בכדי לכפר עוונות הדור, או שאר חשבונות שמים, אך כל היֵתר – הכל תלוי בהתנהגות האיש.

והרי אין בכחנו לסבול אשה שהיא רעה בעצם, כי דלים וחלשים אנו בשבירת המידות וכח האמונה, לכן בודאי שנותן השם יתברך אשה טובה לאנשים כמונו, ורק אנו מקלקלים את נשותינו.

אשתך היא המראה שלך

ויש לפרש בס”ד כי זהו שאמרו חז”ל (סוטה ב.): “אין מזווגין לאדם אשה אלא לפי מעשיו”, כי הנה לעיל (ע’ זיווג) הובא בס”ד פירוש המהר”ל בעניין “הקדוש ברוך הוא מזווג זיווגין”, דהיינו גם לאחר הנישואין.

ואף אנו נאמר בענייננו, כי גם לאחר הנישואין – יתאימו משמים את אשתך אליך כפי מעשיך, אם טובים הם – תהיה אף היא טובה, ואם לאו – תהיה רעה. וזהו הזיווג השני שעושה הקדוש ברוך הוא לאדם באותה אשה, הראשון הוא עצם הזיווג, והוא לפי המזל, והשני הוא לאחר הנישואין והוא לפי מעשיו של אדם.

והכל אם כן תלוי בך, ואתה גרמת לעצמך, ואין לך להאשים את אשתך, כי אם היית אתה כשר – היתה גם היא כן. וזהו אם כן מה שאמרו חז”ל (סוטה י.) “כל המזנה אשתו מזנה עליו”, איום ונורא! כאשר תתנהג אתה – כן תתנהג גם היא!

לברוח אל השם יתברך

ולכן מובא (בס’ “עלים לתרופה”) כי היו צדיקים שכאשר התגלעה מריבה בביתם, פנו מיד אל בית הכנסת לעשות תשובה, ושפכו נפשם לפני השם יתברך שימחל עוונותיהם, כי הבינו אשר חוסר שלום בית בין האיש לאשתו מראה על חוסר שלום בין האיש לבין קונו יתברך.

גם אשתו תשלים איתו

וזהו שאמרו חז”ל (ב”ר פנ”ד סי’ א) “ברצות ה’ דרכי איש גם אויביו ישלים איתו” – זו אשתו. מפני שכאשר עושה האיש שלום עם אביו שבשמים, וחוזר בתשובה שלמה על מעשיו, ורוצה ה’ במעשיו, ישכין אדון השלום את השלום בביתו. וזהו יסוד גדול שכדאי מאד לזכרו.

מצא או מוצא

ויש שפירשו בזה מאמרם ז”ל (בברכות ח.) שכאשר נשא אדם אשה בארץ ישראל – שאלוהו “מצא או מוצא”, אשתך טובה היא או רעה. והנה הדבר תמוה ביותר, הלא אם טובה היא – ניחא, אך אם רעה היא, וכי יביישנו לאיש ויכפישנה לאשה?!

והתשובה היא, כי אימרה זו אינה שאלה, אלא הודעה לחתן: הוי יודע, כי האשה אשר לקחת תתנהג כפי מעשיך, ואתה תקבע אם היא תהיה טובה או רעה, ואם הינך “מצא” או “מוצא” – דבר זה תלוי רק בך. ע”כ.

מסקנה

ונמצא אם כן, במילים אחרות, כי ככל שמכניסים את השם יתברך בבית, דהיינו שמתנהגים בכשרות כפי רצונו יתברך, כן יגדל שלום ביתו.

ויש לפרש בזה בס”ד מקרא שכתוב “יהי שלום בחילך שלוה בארמנותייך” (תהלים קכב) כאשר יהיה השם יתברך ששמו “שלום” – בחילך ובביתך (ע’ שבת י:), ממילא תהיה שלוה בארמנותיך.

הערות ומחמאות

והנה עניין חשוב התורם רבות לשלום בית – הוא המחמאות. כל אשה צריכה וחייבת לשמוע דברי עידוד מבעלה ומחמאות המבטאות את הערכתו כלפיה ואהבתו אליה.

דבר זה – הוא ורק הוא מה שנותן לה כוחות ומחיהאותה, ועל עניין זה היא נשענת ובלעדי המחמאות המקרינות הערכה ואהבה, כמעט ואין לה חיים (כדברי הגה”ק הסטייפלר זצ”ל)… הבט וראה עד היכן הדברים מגיעים.

וחשוב לא פחות, לזכור כי אם מחמיא על מעשה טוב, ומצד שני מעיר על מה שנראה בעיניו לא טוב, בכך הרס את התועלת שבמחמאה, והערה אחת מבטלת מאה מחמאות, מפני שהאשה צריכה להרגיש שבעלה מעריך אותה ולא את מעשיה, ושלא תשתנה הערכתו בזמן מעשה לא טוב.

לכן לא יעיר במה שנראה בעיניו לא טוב, אלא יחמיא על טוב אחר וממילא ישופר ה-לא טוב, כי מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך והמחמאות הן אור גדול. והבן.

אבוי למי שמרבה בהערות

ובאם הבעל הוא נרגן וקפדן, ומרבה בהערות, גורם הוא רק ריחוק בינו לבין אשתו, ומאומה לא ירויח בכך, ואף אם לא מרבה בהערות, אלא שמעיר לא במקום, או לא בזמן, או לא בצורה ובדרך הנכונה – הרי זה גורם למחלוקת ופירוד, ועונשו גדול מאוד.

לפעמים מעירים

לכן, באופן עקרוני, צריכים לעשות כל השתדלות על מנת למעט בהערות עד כמה שרק ניתן, ובאם ישנו דבר הטעון שיפור, והערתו תהיה ברת תועלת, יאמרנה.

אך בתנאים הבאים בלבד: אך ורק בזמן רוגע לשניהם ולא בזמן לחץ, וכן לא ליד אף אדם, וכן בנחת רוח ובטון נמוך עד כמה שרק ניתן, ולא עוד אלא שיקדים להערה מחמאה.

ובכך יוכל גם להעיר בצורה בונה ותועלתית, שתתקבל הערתו, וגם לא להפר את שלום ביתו.

רגש ושכל – הסוד בשלום הבית

והנה דבר ידוע הוא כי האשה בנויה מרגש, והאיש משכל. עניינים שכליים אינם מדברים אל האשה, ועניינים רגשיים אינם מדברים אל האיש, ונמצא כי הם הפכים ממש.

ואי לכך, אם ירצה האיש להפוך את האשה לבעלת הלך מחשבה שכלי כמו שלו, ולא יהיה מסוגל להבין מדוע היא רוצה שיקנה לה בגד פלוני או תכשיט פלוני, או סתם לקבל מילה טובה ממנו, הרי הוא מחריב את הבית.

וכן להפך, אם האשה תרצה להפוך את בעלה לבעל הלך מחשבה רגשי כמותה, ולא תהיה מסוגלת להבין מדוע אין הוא מסכים עמה ללכת למקום פלוני ולקנות לה בגד פלוני וכו’ הרי היא מחריבה את הבית.

בין תבין את אשר לפניך

אם כן מה עליהם לעשות? על כל אחד מהצדדים לנסות בכל כוחו להבין את הצד השני ולהסתדר איתו, על הגבר להבין כי אמנם לעולם לא יצליח לחשוב כמו אשה, אך כן חייב הוא לקבל את רצונותיה ומחשבותיה באשר הם, כך אופיה של אשה וחייב אני לקבלה כמו שהיא ולעשות רצונה.

וגם האשה צריכה לדעת כי לעולם לא תהיינה מחשבות הגבר מחשבותיה, אך צריכה היא לנסות בכל כוחה להבין אותו, ולקבל את רצונותיו באשר הם.

מה למעשה

אלא שאם על כל אחד מוטל להבין את השני, כיצד ינהגו למעשה, כפי הרגש או השכל? התשובה היא שהאשה אל לה להתעקש ולעמוד על כך שתקבל את בקשתה, כי הלא צריכה היא להבין לנפשו של בעלה ולעשות רצונו, כאשה כשרה שבנשים העושה את רצון בעלה.

והאיש, מטרתו היא להעביר על מידותיו כשכלי, ולקיים כל מה שהיא רוצה על פי הרגש. ונמצא אם כן כי שלום הבית קיים רק כאשר עושה הבעל את רצון האשה ומספק לה את כל צרכיה. ובאם אין באפשרותו או ברצונו, על האשה להבליג ולהתפלל לה’ שיתן לבעלה את האפשרות או את הרצון לעשות רצונה.

ובכל זאת על הבעל לפייסה בדברים ולומר לה הלא יודעת את גודל אהבתי אלייך, ובאם היתה לי יכולת הייתי קונה לך ירושלים של זהב, שהוא תכשיט משובח (כדרך שאמר ר’ עקיבא לאשתו. נדרים נ.), ובהזדמנות ראשונה כשיתאפשר לי אקנה לך בעזרת השם יתברך.

מכבדה יותר מגופו

וזהו שאמרו חז”ל (יבמות סב:) כי צריך האיש כלפי אשתו להיות “מכבדהּ יותר מגופו”, שהרי הוא גופו – שכלי, אך את אשתו יש לכבד לא על פי שכלו, אלא על פי הרגש שלה.

והיינו “יותר מגופו”, שיתעלה מעל עצמו ויעשה רצונה. וכיוון שאין הדבר קל כלל ועיקר, הוצרכו חז”ל הקדושים להזהיר על כך ברבים ולומר: “כבדו נשותיכם”!

סגולה לעושר

ושמא יאמר אדם, הלא קיום רצונה הוא בעצם נזק כספי עבורי… לזאת המשיכו חז”ל ואמרו כי נתינת הכבוד לאשה וקיום רצונה היא סגולה לעושר! (בבא מציעא נט.), ועל פי הנ”ל יוצא כי זוהי סגולה גם לאושר!

וניתן לומר בס”ד, כי על כך נאמר “בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר”, כלומר אם בעלה בוטח בה, ומאפשר לה לקנות כל אשר תחפוץ, ומספק בכך את רצונה, מובטח לו כי לא יחסר לו כלום, ואדרבה שלל יהיה לו.

וכן אמרו חז”ל כי הברכה מצויה בביתו של אדם בשביל כבוד אשתו (בבא מציעא נט.), ואמרו כי השרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה (יבמות סב:), לכן תן לה משלה, כי כל אשר לך בזכותה!

וחשוב מאוד לזכור דברים אלו, כי הנה הנם כלל גדול מאוד, אשרי הזוג המקיימם בלא לסטות ימין ושמאל.

השלום והברכה

ועל ידי השלום יזכו לכל הברכות והישועות, כמו שאמרו חז”ל (סוף עוקצין) “לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום” (ור’ ב”שיחות מוהרא”ש” ח”א ע’ הצלחה).

שעל ידי השלום השורר בביתם, נעשים הם ככלי להחזיק הברכה בכל עניניהם ויקויָם בהם מקרא שכתוב (יחזקאל מד) “להניח ברכה אל ביתך”, ביתו זו אשתו, שאין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל כבוד אשתו (בבא מציעא שם).

ויהי רצון כי יזכנו השם יתברך לקיים כל הנאמר כאן כראוי, למען ייטב לנו ולבני ביתנו כל הימים אמן.